כשאני מדבר על תהליכי ריפוי, אני מתכוון קודם כל לאפשרות הזו של להתקרב אל עצמי.
לדעת שמותר לי להיות כפי שאני.

חלק מהמסע שלי הוא למצוא דרכים פנימיות, נתיבים שיאפשרו לי להיות נוכח, פשוט, אותנטי
בתוך מי שאני באמת.
להיות נוכח בטבע שלי, האנושי.

כשאדם מגלה את האפשרות הזאת, הוא נחשף לעומק שקיים בו:
לצרכים שמבקשים מענה, לכוחות שנשכחו, לכאבים ישנים ולכאב חדש.
שהייה כזו יוצרת אפשרות להתחדשות ובחירה לחיות בצורה אחרת.

סוג של בחירה כזה מתאפשר כשאנחנו לומדים ליצור בתוכנו מרווח פנימי.
מרווח שבו משהו קורה לנו (מכאיב, מציף), אך יש מקום בין מה שקורה לבין הדרך שבה אנחנו מגיבים.

באופן רגיל, התגובות שלנו לכאב הן אוטומטיות, נבנות לאורך חיינו, במיוחד בילדות המוקדמת.
חלק מתהליך הריפוי הוא ליצור את המרווח הזה שמאפשר לנו לבחור מחדש.

למשל: אולי אני רגיל להתכנס ולנתק את עצמי כשאני נפגע.
ללמוד ליצור מרווח פנימי אומר לגלות אפשרות להיות נוכח בתוך הפגיעות והכאב, לראות מה קורה בתוכי, ולבחור תנועה אחרת – אולי לדבר על הפגיעות שלי, לשתף, לגלות קשר חדש עם אחרים.

אם אני אדם שכועס. כל פגיעה מעוררת תגובה של כעס, דחייה, חומות.
ללמוד ליצור מרווח פנימי יכול לתת לי אפשרות אחרת – לנשום דרך הכאב, להסכים להתמסר למה שמתרחש, ומכאן משהו חדש יכול להיווצר במערכות היחסים שלי.

אבל כדי שהמרווח הזה ייווצר, אני זקוק למרחב נכון.
מרחב שבו הלב שלי מרגיש בטוח, מרחב שמחבר אותי לכוחות ולמשאבים הפנימיים שלי.
זה מה שאני קורא לו מרחב ריפוי והחלמה.

ויש 3 גורמים מרכזיים שאני מאמין שהכרחיים לכל תהליך של ריפוי והחלמה
1. קשר אנושי מיטיב
לפגוש עיניים שאינן שופטות, שאוהבות אותך כפי שאתה. מאפשר למשהו בתוכך להתרחב.
לא תמיד האנשים שסביבנו בעבר אפשרו תחושת חופש וביטחון.
מרחב כזה, נדיב וחומל, מאפשר לנו לחקור את מי שאנחנו באופן פשוט.

קשרים ישנים חיים בתוכנו ומפעילים את ההתנהלות שלנו בהווה.
כשאני פוגש מטפל או אדם שמולו אני מרגיש חמלה, לגיטימיות ואמון, אני יכול להתחיל לרפא פצעים ישנים,
שמשם ימשיכו כמו אדוות במים אל מערכות היחסים הנוכחיות שלי.

2. קשיבות ונוכחות
לא תמיד ברור לנו איך להיות קשובים לעצמנו.
המטפל יכול להראות דרך ההוויה שלו איך נראית קשיבות עמוקה, זה מאפשר לי להתחיל להקשיב לעצמי, לנשום בתוך הפחד, הרצון והמחשבות, ולתת להכל מקום.

כשיש מקום, הלחץ יורד. הלב והגוף מבינים שהם לא צריכים להילחם כדי שיקשיבו להם.
אני יכול להתחיל לזהות רגשות ותחושות כשהם עולים, ללמוד לשהות בהם, ואולי לאט לאט להבין גם את השורשים שלהם.
קשיבות ונוכחות מלמדות אותי להיות נוכח בדרך שבה אני באמת נמצא, גם אם היא כואבת או לא מושלמת.

3. שהות בטבע
שהייה בטבע היא שהייה במרחב שמרפא.
השכחה של החיבור הפשוט שלנו לכל הדברים מסתירה מאיתנו את היכולת להרגיש חלק ממארג החיים.
כשאני מסכים להיות נוכח בטבע, אני יכול להסכים להתחבר לכוחות החיים הפנימיים שלי.
כמו שהטבע מזין את כל מה שחי בתוכו, כך גם הוא יכול להזין אותי: רגשית, גופנית ורוחנית.


שאלה למחשבה,
מה אתה מרגיש שחסר לך מבין 3 הגורמים האלה?