מה זה טיפול עבורי?

זו שאלה ששאלו אותי בסטורי, וישר משהו בי התכווץ וגם נפתח.

כי זה לא משהו שאפשר לתאר במשפט אחד.

טיפול בשבילי הוא מרחב פשוט וקדוש.
מקום שאפשר להניח בו דברים.
לא כי מישהו צריך “לתקן” אותי, אלא כי מישהו באמת יראה אותי.

לא רק את מה שאני מנסח יפה, אלא גם את כל מה שעדיין אין לו מילים.
את מה שמבולבל, את מה שכואב, את מה שאני לא בטוח לגביו.

הטיפול שינה אותי.
אבל לא בצורה מפוצצת ואינסטגרמית.
הוא עזר לי לחזור הביתה. לעצמי.

לחבר מחדש חלקים שנדמה היה שאבדו.
ללמוד להרגיש.
ללמוד לא לברוח כל הזמן.
להבין שאני לא מקולקל, שאני לא לבד.

וזה לא תמיד היה קל.
וזה לא היה מהיר.
זה היה לפעמים מכוער ומתסכל,
היו רגעים שחשבתי שעדיף פשוט להמשיך לתפקד.
למה אני צריך לגעת בכל הכאב הזה??

אבל ככל שלמדתי להניח את הדברים, להישען, לדבר, לנשום משהו בתוכי התחיל להתרכך.
זה לא חייב להיות דרמטי.
זה לא צריך לחכות לרגע שבו הכול מתפרק.

לפעמים מספיק שתרגיש שזה יותר מדי בשבילך לבד
כדי שתדע שמותר לך לבקש ליווי.