למה אני מאמין ביכולת הטבעית שלנו להחלים

לפני יותר מעשור, בזמן השירות הקרבי שלי, חוויתי פציעה ששינתה את חיי.
למזלי, בגוף נפצעתי קלות, אבל משהו בתוכי התערער בצורה טיפה יותר עמוקה.
הרגשתי איך הקרקע הבטוחה שעליה עמדתי נעלמת,
ואיך המוכר והיציב מתחלף בתחושה מתמשכת של חוסר ביטחון.

בזמן שנותר לי בצבא, נסגרתי ותפקדתי.
בעיקר חלמתי על הרגע שבו אוכל לצאת לאזרחות ולהשתחרר מהמסגרת הזו, אבל גם מעצמי.
מצאתי את עצמי בהתחלה בורח המון, מסיח את עצמי בכל דבר שרק יכולתי למצוא: עבודות, עישון, טיולים.
חלק מהדברים נשמעים חיוביים, אבל כל עוד הם היו בגדר בריחה עבורי, הם היו כואבים.
לא מצאתי את עצמי, ורק רציתי לגאול את עצמי מהכאבים האלה שהרגשתי.

עם הזמן גיליתי משהו שלא יכולתי לדמיין:
שיש בי חלקים שעדיין פועלים מתחת לפני השטח,
שמחפשים איזון, שמנסים לרפא.
בזמן שאני חשבתי שאני שבור ללא תקנה,
היו בי חלקים שעשו הכול כדי להחזיק אותי.
לא הייתי צריך “להמציא” את החוסן 
הוא פשוט היה שם, מחכה שאשים לב אליו.

רק בדיעבד הבנתי שהמסע האישי הזה הוא גם מה שמאפשר לי היום לפגוש אחרים במקום הזה 
מקום שבו הכאב קיים, אבל גם היכולת להחלים.

המסע שלי להחלים הוביל אותי להבין משהו עמוק:
הגוף והנפש שלנו מתוכננים לשוב לאיזון, גם אחרי מצבי קיצון.
זה מחווט לנו במערכת העצבים.
לפעמים המערכת שלנו נתקעת, לפעמים היא זקוקה לעזרה 
אבל היכולת הטבעית הזו נמצאת שם תמיד.

כמטפל, אני פוגש שוב ושוב את הרגע שבו אדם מגלה מחדש את הכוח הזה בעצמו.
זה לא קורה ביום אחד, וזה לא תהליך ליניארי,
אבל זה קורה כשמתקיימים כמה תנאים:
המרחב בטוח.
יש הקשבה.
והתנועה הדרגתית.

במהלך הדרך שלי, גם האישית וגם המקצועית,
גיליתי כמה כלים פשוטים שיכולים לעזור להחזיר תחושת יציבות 
ובעיקר להרחיב בהדרגה את חלון הסובלנות שלנו,
היכולת להיות עם רגשות ותחושות מבלי להיות מוצפים או מנותקים.

לתת שם לרגש
כשאנחנו אומרים לעצמנו: “אני מפחד”, “אני עצוב”, “אני כועס” 
משהו בתוכנו כבר נרגע.
המוח מקבל הכרה, והגוף יכול להתחיל לשחרר.

תשומת לב לגוף
לעצור לרגע ולשאול:
איפה בגוף אני מרגיש את זה?
בכתפיים? בבטן? בלסת?
עצם ההקשבה הזו יוצרת שינוי קטן.

נשימה מודעת
להניח יד על הלב ויד על הבטן,
לקחת נשימה עמוקה דרך האף,
להרגיש את הגוף מתרחב.
לנשוף לאט, כאילו משחררים עוד טיפה מהעומס.

החיים מביאים איתם סערות, חלקן בלתי צפויות.
אבל בתוך כל אחד ואחת מאיתנו יש מים שקטים,
מחכים שנמצא אליהם את הדרך.

הריפוי לא מוחק את מה שהיה.
הוא נותן לו מקום,
משנה את היחסים שלנו איתו,
ומאפשר לנו לצמוח מהכאב 
עם יותר יציבות ויותר חופש פנימי.

אם משהו בטקסט הזה נגע בך,
אולי זה סימן שלא צריך לעבור את זה לבד.
אפשר לקרוא עוד על הדרך שבה אני עובד,
או פשוט ליצור קשר ולבדוק אם זה מתאים.