יש רגעים שבהם הרגשות פשוט מציפים אותנו.
וברגעים אחרים אנחנו מרגישים מנותקים, ריקים או רחוקים.
הרבה פעמים זה לא “אופי” ולא חולשה, אלא תגובה של מערכת העצבים.

כאן נכנס מושג חשוב מעולם הטראומה והוויסות הרגשי – חלון הסובלנות.

מהו חלון הסובלנות?

חלון הסובלנות הוא המרחב שבו אנחנו יכולים לחוות רגשות, מחשבות ותחושות גוף
מבלי להיות מוצפים או מנותקים.

כשאנחנו נמצאים בתוך החלון, יש תחושת איזון יחסית:
בהירות, נוכחות, תחושת ביטחון ושליטה.
אנחנו מחוברים לעצמנו, לסביבה ולהווה.

מה קורה כשאנחנו יוצאים מהחלון?

לחלון הסובלנות יש שני גבולות:

גבול עליון – עוררות יתר
דריכות גבוהה, מתח, רגזנות, הצפה רגשית, זיכרונות חודרניים או מחשבות שמושכות אותנו החוצה מההווה.

גבול תחתון – עוררות חסר
אדישות, קהות רגשית, ניתוק, תחושת ריקנות או חוסר אנרגיה.

טראומה נוטה לצמצם את חלון הסובלנות.
לכן גם מצבים יומיומיים ופשוטים לכאורה יכולים להרגיש מאיימים, מציפים או מרחיקים.

חלון הסובלנות ועבודה סומטית

בגישת Somatic Experiencing, שפותחה על ידי פיטר לוין,
מדברים על תנועת מטוטלת.

אנחנו נוגעים בעדינות בחומר הטראומתי,
חוזרים למשאבים כמו חיבור לקרקע, נשימה או תחושת ביטחון,
ומאפשרים למערכת לחזור בהדרגה ליציבות.

התנועה הזו נעשית באופן הדרגתי מאוד, תהליך שנקרא טיטרציה 
חשיפה קטנה ומבוקרת לחוויות הקשות,
שמאפשרת שחרור של אנרגיה כלואה בלי להציף את המערכת.

איך מרחיבים את חלון הסובלנות?

הרחבת חלון הסובלנות לא מתרחשת רק במסגרת טיפולית.
היא מתרחשת גם בחיים עצמם:

בקשר אנושי מיטיב,
בשמירה על נשימה ותשומת לב לגוף,
בשהייה בטבע,
ובהסכמה להיות עם הרגשות שלנו, גם הקשים, בלי להילחם בהם.

כשאנחנו לומדים לתת מקום למה שעולה,
אפילו אם הוא לא נעים,
אנחנו מתחילים להחזיר לעצמנו תחושת שליטה, חיבור להווה ויכולת בחירה.

בסופו של דבר, חלון הסובלנות הוא לא רק מושג טיפולי.
הוא דרך לחיות כאן ועכשיו 
עם הכאב והפחד,
אבל גם עם החיים עצמם,
ולגלות שיש בנו יותר יכולת להתמודד ולהחלים ממה שחשבנו.

אם הקריאה עוררה בך משהו, ונדמה לך שוויסות רגשי ותשומת לב לגוף יכולים לעזור 
אפשר לקרוא עוד על הליווי האישי או ליצור קשר.