המושג “זרם החיים” הוא דימוי לחיים הרגשיים שלנו.
אפשר לדמיין אותם כמו נהר, שזורם בין שתי גדות.

הנהר עצמו מכיל את התחושות, הרגשות, המחשבות והתגובות שלנו 
הדברים שאנחנו בדרך כלל מצליחים להכיל ולווסת.

הגדות הן הגבולות הפנימיים שלנו.
הן אלו שעוזרות לנו להרגיש יציבות, ביטחון ותחושת שליטה בחיים.

במהלך החיים יש בנהר גם אבנים וסלעים.
אלה חוויות קשות, פגיעות או מצבים מורכבים שעברנו.
הם אולי יצרו סדקים, אבל כל עוד הזרימה נמשכת אנחנו ממשיכים לחיות.

איך טראומה משפיעה על זרם החיים?

טראומה נוצרת כאשר מתרחש אירוע בעוצמה גבוהה מדי, ובמהירות גדולה מדי,
כזו שמערכת העצבים שלנו לא מצליחה לעבד בזמן אמת.

ברגע כזה, הגבולות נפרצים.
הזרימה יוצאת משליטה, ונוצרת מערבולת טראומה 
תחושה של פחד, חוסר אונים ואובדן שליטה.

האירוע עצמו אולי נגמר,
אבל המערבולת ממשיכה להסתובב בגוף ובנפש.

מערבולת נוספת, מערבולת ההחלמה

לצד מערבולת הטראומה, קיימת תמיד גם מערבולת נוספת:
מערבולת ההחלמה.

בהתחלה היא קטנה, כמעט לא מורגשת.
אבל היא קיימת בתוך זרם החיים הרגיל,
ומבקשת להתחזק דרך חיבור למשאבים:
נשימה, קרקוע, קשר אנושי, טבע, תחושת ביטחון.

שתי המערבולות מתקיימות יחד.
והריפוי מתרחש כשאנחנו מחזקים בעדינות את מערבולת ההחלמה,
ולא מנסים “להעלים” בכוח את הטראומה.

ומה קורה כשאירוע טראומטי עדיין נמשך?

כאן אני רגע מדבר מתוך החוויה האישית שלי,
אבל אני יודע שאני לא לבד בזה.

אנחנו חיים בתוך מציאות שבה הטראומה היא גם קולקטיבית,
כזו שעדיין לא באמת הסתיימה.

יש רגעים של שגרה.
יש רגעים של “אני בסדר”.
ואז מגיעים גם אשמה, בלבול, ופחד מהשקט עצמו.

זו חוויה מבלבלת.
והיא הגיונית לגמרי.

אז מה אפשר לעשות בתוך זה?

צעד אחד בכל פעם.
להביא יותר חמלה, עדינות ופשטות לחיים.
לחזק את מערבולת ההחלמה באמצעים יומיומיים:

• נשימה

• יציאה לטבע

• קשרים אנושיים שמיטיבים איתנו

• הסכמה להרגיש, גם אם זה לא נעים

הריפוי לא אומר שהכול נעלם.
הוא אומר שאנחנו לומדים לחיות בתוך זרם החיים כפי שהוא עכשיו,
עם שתי המערבולות  ועם יותר יציבות, חיבור ונשימה.

אם משהו בטקסט הזה פגש אותך,
זה לא אומר שצריך “לעשות עם זה משהו”.

לפעמים עצם ההבנה שמה שקורה לך הגיוני
כבר מרחיבה קצת את זרם החיים.